כולנו מכירות את העניין מקרוב. מרגישות את האתגר בלתמרן בין הכל, ושהכל ימשיך לתפקד.

ולא פעם הילד גם חולה וזקוק ליותר תשומת לב וטיפול. ולפעמים העבודה יותר תובענית. ואפילו הבעל לפעמים זקוק לעזרה יותר מהרגיל.

ובין הכל אנחנו מרגישות את תחושת ההספק – האם הצלחנו לשלב ולחלק את עצמנו להמון נושאים בצורה מוצלחת היום, או שמחר עדיף להשתדל יותר?

אז מה קורה כשמתווסף הריון לתוך המשוואה העמוסה, לקצב החיים האינטנסיבי בעולם המודרני?

הרי להריון יש את הקצב שלו עוד משחר ההיסטוריה. וכולנו יודעות זאת ומבינות שזהו תהליך איטי כדי שכל איבר יבשיל בזמן שלו וכל רגש יבשיל בזמן שלו.

מבינות שבעצם פה, בתהליך הזה שקורם עור וגידים אצלי, בגוף שלי, יש לי פחות שליטה בהשוואה לשאר הנושאים שעולים על סדר היום.

ונשאלת השאלה כמה אני מאפשרת לקצב ההריון להשפיע על הקצב של השגרה.

אנחנו יכולות לרצות להתמסר להריון ולהיות מלאות הקשבה לגוף ולאינטואיציה ביום אחד. וביום אחר להתעלם מהאיתותים שהגוף מוסר, כי היום העיקר הוא הגשת פרוייקט גדול בלימודים. או תחושה שהילד לא מקבל מספיק יחס אישי ולצאת איתו ליום כיף שמתאים לקצב שלו.

ואם נאמר את האמת כל עוד זה לא קורה יום יום, זה בדרך כלל בסדר. כי הגוף יודע לאזן את עצמו אם החריגות הן לא מוגזמות וממושכות.

אבל הדרך הטובה ביותר לצמצם את הפער היא לבחור 5 דקות במהלך היום (עדיף בתחילתו) ולהזכר בסיבות שבחרנו להכנס להריון. אלו הסיבות שיזכירו לנו שיותר מהכל, חשוב לנו שההריון יעבור בצורה בריאה.

ופתאום המרוץ נגד הזמן לא חשוב באותה עוצמה כמו לפני רגע. ואפשר לבקש עזרה בלהוציא את הילד מהגן מאמא של חבר אם צריך. ואפשר להעביר חלק מהסמכות בעבודה לקולגה שאנחנו סומכות עליה. ואפשר לבקש הכלה מבן הזוג ולהרגיש שהוא שותף.

בעצם לבדוק עם עצמי מה נח לי לשחרר ממני היום כדי שתחושת ההספק לא תלחיץ אותי. ומה חשוב לי לעשות היום בצורה טובה ועם נוכחות, כך שתכנון מוקדם יכול לעזור לי להישאר קרובה לעצמי ולתינוק/ת.

ויחד עם כל בחירה מחודשת אנחנו יכולות להרגיש שהנשימה שלנו מתרחבת ומרחיבה את המקום לתינוק/ת שלנו שיוכל לגדול ולהתפתח בקצב שהכי נכון לו.

איבון זמיר – פסיעות קטנות

מטפלת בכירה ברפלקסולוגיה, פרחי באך ודמיון מודרך

ליצירת קשר: 0507622909

כל הזכויות שמורות לאיבון זמיר