איזה כיף! מצאנו פרטנר שגורם לנו להתרגש ולהרגיש טוב עם עצמנו.

עם הזמן אנחנו מעמיקים את הקשר ובונים אהבה שממלאה את שנינו ומובילה אותנו קדימה במשותף. לאחר תקופה ממסדים את הקשר ובוחרים שהאהבה הזו תוליד אהבה נוספת.

יכול להיות שמישהו מאיתנו קצת יותר בשל, אבל אנחנו בוחרים להתקדם לעבר הקמת משפחה ולהבשיל עם התהליך והשינויים.

ובאמת עד עכשיו, בהרבה מקרים, הייתה שותפות או חלוקה שווה בין הצדדים. אבל עכשיו מה? התהליך שהאב לעתיד עובר, שונה מן התהליך שהאם לעתיד עוברת.

ומבלי לשים לב איך זה קרה, מתחיל להיווצר פער חדש. האשה חווה את ההריון כחוויה אישית, פיזית, רגשית ופסיכולוגית. כך שכל עולמה, חשיבתה והרגליה כבר מתחילים להשתנות.

והגבר רואה את השינוי ויודע עליו יחסית "מבחוץ". עובר שינוי פסיכולוגי, אבל לא מתוך חוויה אישית, אלא מתוך העובדה שהוא רואה את בת זוגו חווה משהו עוצמתי כל כך.

ולכן ההזדהות בין המינים מתרחקת.

ישנם מצבים שהאשה יכולה להרגיש שבן הזוג לא מבין אותה, שהוא אדיש, שהוא לא מתחבר לתינוק כמו שהיא רוצה, שהעולם שלו יחסית אותו הדבר. ולה כאשה בהריון נשארו מעט דברים שנראים או מרגישים אותו הדבר.

האשה יכולה להתעסק בשאלה: "איך הוא לא מתנהג כמו אבא שלי/הבן זוג של חברה שלי/הדמות ההיא מהתכנית שאנחנו אוהבים? הרי יש לו ממי ללמוד". זה יכול להוביל להמון תסכול ותחושת בדידות.

והגבר, מנסה להבין מה בדיוק המצב עכשיו ואיך אני מתכונן לשינוי. מרגיש דחוי לא פעם ותחושה שמצפים ממנו למשהו שהוא עוד לא יודע מהו בדיוק.

כשנמצאים במצב כזה, לא תמיד קל לתמוך ולתת מילה טובה או כתף תומכת אחד לשנייה ולהיפך. המחשבות על העתיד המשותף יכולות להראות מאיימות. זה מוביל לשינוי במצב רוח, לריחוק ואם ההרגשה ממושכת, זה עלול להקשות על התפקוד היומיומי.

מכיוון שזהו תהליך נפוץ המקביל להריון כדאי לזכור, שכמו כל דבר חדש, גם בנושא הזה אנחנו מזהות את הקצוות ומוצאות בסופו של דבר את המקום שלנו באמצע.

ובשביל למצוא את המקום החדש שלנו, מומלץ לראות מה אפשר לעשות (או לא לעשות) כדי לקדם את הפתרון. ולזכור שהשינוי המתמיד חל גם על נושא הזוגיות, ועוד תמצאו את המקום המשותף החדש.

במידה ועולות תחושות קשות כלפי בן הזוג מומלץ לכתוב על דף איזה רגשות עולים לך, ולבדוק למה הם עולים? איזה צורך לא מתמלא אצלך שגורם לרגשות האלה לעלות?

אולי עולה בך כעס מכיוון שאת לא מרגישה שבן הזוג מקבל אותך כמו שאת היום וחסר הצורך בהתחשבות או באכפתיות.

אולי עולה בך אכזבה או עצב כי את מרגישה שחסר לך הצורך הבסיסי בלסמוך על בן הזוג או הצורך ברכות.

יכולות להיות אינסוף אפשרויות, הרעיון הוא לאפשר לעצמך לבטא ללא ביקורת את מה שאת באמת מרגישה ואת הסיבות לכך.

אחרי שהשלב הראשון מוגדר, יש לבדוק האם אלה צרכים שבן הזוג שלך יכול להתחבר אליהם ומתוך כך להבין אותך יותר?

דבר נוסף שכדאי לחשוב עליו בכנות בינך לבין עצמך, האם ישנם דברים שאת אומרת שקשים לו לשמוע ואת יכולה להגיד בצורה שונה, פחות כהטחת אשמה. או אפילו למצוא דברים חיוביים אצל בן זוגך בתקופה הזו ולומר לו על זה מילה טובה.

זה בטח יקדם חיוך ותרגישו מעט קרובים יותר.

במקרים שישנה פתיחות והבן זוג מעוניין להתקרב ולוותר על הטחת האשמה שלפעמים עולה, מומלץ לדבר על איך את עוברת את התקופה הזו לעומתו, והאם אפשר למצוא נקודות השקה שיכולות ללוות אתכם, כך שתוכלו לעבור תהליכים שונים אבל עם חיבור למטרות משותפות.

זה עוזר להחזיר את תחושת האהבה בינכם ולהתחיל להזין את תחושת האהבה אל התינוק/ת שבדרך.

איבון זמיר – פסיעות קטנות

מטפלת בכירה ברפלקסולוגיה, פרחי באך ודמיון מודרך

ליצירת קשר: 0507622909

כל הזכויות שמורות לאיבון זמיר