בואו נדבר על פאסיביות ואקטיביות בהקשר של הירדמות.

ישנם ימים, או לפעמים תקופות, שהאיזון בין פאסיביות ואקטיביות מצריך תשומת לב. שישנו פער בין מה שבוער לילד לעשות, לבין כמה הוא באמת מוציא את זה לפועל.

זה יכול להיות שהפער נוצר כי הוא זהיר ומעדיף לא להיפגע או להיחשף. יכול להיות שהוא חושש להוביל לכיוון שחשוב לו ומוותר וממשיך עם הזרם שקיים – "כי ככה כולם, אז נוותר". יכול להיות שעוצרים אותו כי "זה לא מתאים עכשיו".

בכל מקרה הדחף לא נעלם, הוא פשוט משנה את פניו.

אם במצבים שההעדפה שלו הייתה לפעול, להיות אקטיבי – ובסופו של דבר הוא ויתר, היה פאסיבי, האקטיביות תתבטא במקום אחר שלאו דווקא יבוא מתשוקה כמו במקרה ההתחלתי.

עכשיו בעצם יכול להיות שהדחף הזה, התשוקה הזאת, תצא ככעס על מישהו סביב הילד, או כאגרסיביות שלא מבינים אותה. יכול להיות כאכזבה מעצמו שלא מימש את עצמו ואז ייחבל לעצמו ויחפש שיכעסו עליו.

וזה קורה כי האקטיביות פשוט לא יצאה במקום שהייתה צריכה לצאת.

ומה עושים כשזה מודחק וצף רגע לפני השינה?

זה יכול להוביל לקושי בלהרפות, ענייני שליטה יכולים פתאום להפריע. יכולה להגיע "התנגשות" מפתיעה בין ההורה לילד (במידה וזה תקופתי ו"ההתנגשויות" מצטברות זה עלול להוביל לריחוק ולתחושה של הילד שלא מבינים אותו, לסגירות או אפילו לאגרסיות עצורות).

ולכן במצבים כאלה כשמגיעים להירדמות חשוב להעביר לילד את התחושה שאנחנו רואים אותו, שהוא יכול לספר לנו מה היה לו חשוב לעשות, ובאיזו צורה היה מעדיף שזה יקרה, כך שירגיש תמיכה.

לאחר שחלק איתנו, משהו אצלו בטוח קצת התרכך כי התפנה מקום שהיה תפוס בלהחזיק בצורה כוחנית ועכשיו כבר לא צריך..

זה הזמן לשאול אותו אם הוא רוצה שנדמיין ביחד מצב שהוא היה ממשיך עם נטיית הלב ופועל בזמן שרצה כמו שרצה.

ובזמן שניגע עם האגודלים שלנו בנקודת מקלעת השמש בכף הרגל ברכות (הסבר מדוייק איפה היא נמצא בסוף), נדריך אותו לראות את עצמו עם העיניים הפנימיות עם הבגדים שהוא לבש, במקום שהוא היה, עם האנשים שהוא היה. תוך כדי שהוא מספר את העשייה שלו ואת תגובת הסביבה לעשייה שלו. וכמובן שיספר על ההרגשה הטובה שהייתה לו כתוצאה מהמימוש. בסוף תהליך הדמיון מודרך להחזיר אותו בהדרגה לתחושה של הגוף כרגע, והוא מוזמן לפתוח עיניים כשמרגיש שהוא סיים.

התהליך הזה יעזור מאוד להרפות ולהירדם בצורה שלווה ונינוחה.

וכמובן יכוון את הילד להאמין בעצמו ולהגשים את רצונותיו מבלי חרטות או מחשבות טורדניות בנושא בפעמים הבאות.

• נקודת מקלעת השמש בכפות הרגליים: נרד עם האגודלים מהרווח בין האגודל לאצבע כלפי מטה עד הקו התחתון של כריות כף הרגל. בדיוק במעבר בין הכריות לקשת כף הרגל- זוהי נקודת מקלעת השמש וכנוגעים בה בלחיצה רכה וסטטית היא מרגיעה מאוד ומחזירה איזון שבא מתוך בטחון ושקט פנימי.

מוזמנים לשאול ולהגיב, אני אשמח לענות
שיהיו לילות קסומים ושקטים
עם חלומות מתוקים

איבון זמיר – פסיעות קטנות

מטפלת בילדים והורים

דרך רפלקסולוגיה, פרחי באך ודמיון מודרך

ליצירת קשר: 0507622909