אחת מאבני הדרך המשמעותיות בחיי הייתה כשטיפלתי בקושי שהיה לביתי ללא השתתפותה.

כלומר, הגעתי לטיפול על מנת לעבוד על נושא שהוא לא שלי, אלא להיות זאת שמתווכת בין הקושי של ביתי לתהליך הטיפולי.
הטיפול היה עוצמתי ומלא תובנות.
פתאום הסתכלתי על הקשיים שהיא חווה באופן שונה לחלוטין.
ובאמת לאחר הטיפול, אותו קושי שליווה אותנו מהיום שנולדה התחיל להיפתר.

זה היה כל כך מרגש שיכולתי לחסוך מביתי את כל החוויה המטלטלת הזאת ושזה עדיין ישפיע עליה לטובה.

מאז חזרתי לחשוב על משמעות הקשר הבין דורי שיש בינינו לבין ילדנו.
האם באמת כשיש לנו רצון לעזור להם, ועולה התחושה שאין לנו את הדרך כי "זה שלהם", אנחנו עם "ידיים קשורות"?
ומה אם הילד הילד רוצה שהמצב ישתנה?

היום אני יודעת שעם הנחייה נכונה הכל יכול להראות אחרת.
החלטתי שהורה שחשוב לו לעזור לילד/ה שלו, אהיה שם להנחות אותו עם הכלים שברשותי כדי לקרב ביניהם.
לתת להם את היכולת לטפל ולפתור את מה שמעכב ומשפיע על הילד (וברוב המקרים משפיע גם על ההורים).

שהתחושה שהדרך עם מטענים, חוסר אונים ובעיה שמתעצמת, תתחלף בתחושה שהילד השאיר מאחוריו את הנושא המורכב והארוך הזה, וזה בעזרתנו כהורים.

אנו כהורים בוחרים לתמוך ולאהוב את ילדינו ללא תנאי ולקבל את יכולת הריפוי שעוברת דרכנו, על מנת לעזור לילדינו להיות בריאים ומאושרים ככל האפשר.

במידה וילדכם סובל מפחדים חוזרים, כאבים חוזרים, קושי בלהרפות שליטה שמפריע למהלך התקין של התנהלותו, מערכת עיכול לא מאוזנת או כל קושי אחר שפוגע בו-
כדאי ורצוי לנסות לעזור לו, ולא להשלים עם המצב, לחשוב שאין מה לעשות "זה הוא".
אלא לדעת שהוא יכול להשתחרר מהקושי ולהיות יותר בריא ומאושר בעזרתכם.

לייעוץ ותיאום טיפול – 0507622909
איבון זמיר- פסיעות קטנות
מטפלת בילדים והורים
דרך רפלקסולוגיה, דמיון מודרך ופרחי באך.