אנחנו עכשיו נכנסים לאביב. זאת תקופת מעבר יפה ופורחת, מלאה באור ובהתחממות. אבל זו גם תקופה שלא מעט ילדים סובלים ומתגרדים עקב מחלות עור למיניהן כמו אטופיק דרמטיטיס ועוד.

צריך להבין שאלו מחלות שנחשבות אוטואימוניות, כלומר מחלות שהגוף תוקף את עצמו, לכן צריך לחזק ולאזן את מערכת החיסון. וחשוב מאוד לזהות מה מסתתר מאחורי הגרד והפצעים. יש מכנה משותף רגשי בין מחלות העור שמדבר על מתח פנימי גבוה, על נטייה לפרפקציוניזם שעלולה להגרר לפחד מכשלון, ולעיתים עולה שאלה פנימית של "האם אני מספיק טוב וראוי? האם אוהבים אותי מספיק".

בעיניי זה מתקשר לתחושה של "פינוק". כמה הילד רגיל למחשבה ש"אסור לו להיות מפונק". מכיוון שאם ילד מבקש עזרה, תמיכה ואפילו שנעשה במקומו, זה כי הוא צריך להרגיש שהוא לא לבד ויש לצידו מישהו. עם הזמן הילד מתחיל להתנסות בעצמו מרצונו המלא עם תחושת גאווה. וזה לא כי מישהו דחף אותו לזה, אלא אך ורק בגלל שהוא הבשיל. וכשעושים משהו מתוך בשלות הוא נעשה עם המון שמחה וסקרנות.

אנחנו כהורים, כל כך רוצים לתת להם כלים לחיים, שאנחנו לפעמים מסתכלים על התוצאה במקום לזהות שהדרך של הילד צריכה להיות מותאמת לצרכים ולקצב שלו. אבל כשאנחנו חושבים על כך שכל למידה היא דרך ולא תוצאות מושלמות מיידיות אנחנו מבינים שעם הזמן גם התוצאות ייראו אחרת. אנחנו לא צריכים לפחד "לפנק" כי אולי זה יגרום לילד לא להיות מספיק עצמאי, או בעל בטחון, או בעל נסיון וכו'. הרי אנחנו יודעים שאין דבר כזה פינוק, אלא בעצם זאת הקשבה ללב.

החוויה הלחוצה של הילד שהוא חייב להצליח בכל תחום, לעשות בעצמו (כי הוא כבר גדול), ושהאהבה כלפיו תלויה בהתמודדות שלו עם ההתנסויות שנקרות בדרכו – זאת פרשנות שהילד נותן לרצון שלנו לקדם אותו.

אך אם נרפה אחיזה וניתן לילדים להיות ילדים, שזקוקים למעטפת מתווכת בינם לבין העולם בלי לשפוט אותם על זה, הם לבד ישנו את מידת ההשתתפות שלנו. כך הם ייצאו מתוך שלווה וידיעה שתמיד יש להם למי לפנות אם יצטרכו אבל עכשיו הם בוחרים לבד.

אנחנו צריכים לשים לב לא לעשות בשבילם בצורה אוטומטית אלא רק אם התבקשנו. זאת על מנת שהם יוכלו לבחור כל פעם מחדש וכך הדלת תמיד פתוחה לעבר בחירה חדשה. זה מרחיב את הנשימה, זה מאט את הדופק המהיר, זה מעלה חיוך. כמובן שזה מקל על הסימפטומים של מחלות העור שהילד סובל מהן בצורה משמעותית. וזה מוביל לילדים שבאמת מצליחים במה שהם מנסים כי הם מרשים לעצמם ללמוד בהדרגתיות.

תבדקו אצלכם אם הילד שלכם מסתכל על העולם דרך עיניים שרואות חוויות כמשהו שמעלה חשש. אם הקצב הפנימי שלו ושל קשת הרגשות שלו מהיר, ואם הוא נוטה לפרפקציוניזם. אם כן תעבירו לו את המסר דרך הווית דוגמא, משחק, השתטות, תרגיל דמיון או כל דרך עוקפת הגיון אחרת שאתם לצידו תמיד (ההגיון מספר להם את המוכר להם, ומשאיר אותם בתבנית המוכרת), שהוא יכול להרגיש נינוח ושליו עם "הפינוק" כמה שהוא רוצה. כמובן תוך כדי חיזוק וטיפול בסימפטומים המופיעים אצל הילד.

כי פינוק זה כיף, אלא אם כן אנחנו בוחרים שמעכשיו בא לנו לבד ואז זה כיף מסוג חדש

איבון זמיר – פסיעות קטנות

מטפלת בילדים והורים

דרך רפלקסולוגיה, דמיון מודרך ופרחי באך

ליצירת קשר: 0507622909