על הצבת גבולות דיברו, מדברים וידברו דרך כל מיני גישות.

יש שאומרים הצבת גבולות זה הכרחי לחינוך הילדים – הם צריכים מישהו חיצוני שיגדיר להם איפה הגבול עומד לפי מערכת האמונות של הבית שהילד גדל בו.

יש שאומרים שהצבת גבולות רלוונטית רק לנושאים מסויימים שהם החשובים ביותר בעיני ההורים כמו בריאות הילד, הרגלי שינה, הרגלי תזונה ועוד נוספים.

יש שאומרים שהצבת גבולות הורסת את המנגנונים הטבעיים של הילד לחפש ולמצוא איפה הגבול שלו עומד.

בטח יש עוד לא מעט גישות…

וכולן מדברות על כך שיש השלכה להצבת הגבול או חוסר הגבול. רואה את טובת הילד כתוצאה מאותה הגישה.

כלומר כשרואים ענייני שליטה, אימפולסיביות ואגרסביות משייכים את זה ל"חוסר גבולות"

כשרואים מופנמות, סגירות, איפוק משייכים את זה ל"עודף גבולות"

צריך לזכור שכל אחד שמגיע לעולם הזה יש לו מקום.

לאורך החיים אנחנו לא פעם מצמצמים או מוותרים על המקום שלנו למען האחר (מבחירה או הכרח).

כתוצאה מכך אנחנו מחפשים מחדש את המקום הבטוח שלנו ולרוב זה קורה דרך מערכות יחסים (אח, הורה, חבר, בן זוג..)

ובעצם נמצאים בהרגשה שלנו, במרחב מופשט שזולג אל האחר – הוא מרגיש לא טבעי.

ואז עולה תוקפנות כתוצאה מכך כי צריך להלחם על המקום, או התפשטות אל האחר וזה מוביל לענייני שליטה על האחר.

וכמובן שהצד השני של המטבע זה לסגור את עצמי יותר מוגדר ועם גבולות יותר חזקים בשארית המקום (המצומצם) שנשאר לי ואז רואים שליטה עצמית יתרה, איפוק, סגירות.

כך או כך המצב לא מאוזן ומולץ לטפל בזה, מכיוון ששני המצבים לא מרגישים בטוחים, יציבים ורגועים לילד.

מה שבעצם יעזור לילד זה לדעת את הגבול האישי שלו שמשמש כמעטפת הגנה עבורו, ולא לחשוש מהתופעות שהעלנו קודם.

ובטח שהילד לא יפתח הבנה שגבול מלווה עם נוקשות, עקשנות ופחד. כי לפעמים זה קורה… אנחנו מחליטים שכאן עובר הגבול ומגדירים את זה ללא גמישות ויש מצבים שאפילו כעס נכנס למשוואה.

לא פחות חשוב כדאי לזכור שאין שני אנשים זהים ולכן אין שני אנשים (גם אם הם אחים) שהגבול שלהם עומד באותו המקום.

יש כאלה שהצורך שלהם יותר רחב ויש כאלה שהצרכים שלהם אחרים, ובענייני המרחב הם לא זקוקים להרבה אבל לא מעוניינים שיצמצמו את מקומם הטבעי.

יש תרגיל ברפלקסולוגיה שמזכיר לנו את הגבול הטבעי שלנו ודרכו התופעות הרגשיות מתאזנות.

מומלץ לעשות אותו מדי יום לאחר שמקבלים את הסכמת הילד.

1. הילד שוכב ללא נעליים וגרביים.

2. אתם כהורים מטפלים יושבים מול כפות הרגליים שלו.

3. במידה והילד באופיו תוסס התנועה תהיה מהאצבעות לכיוון העקב

    מתחילים מרגל ימין ולוחצים לחיצות סטטיות איטיות במקביל משני צידי כף הרגל.

    מקצות האצבעות ה-1 וה-5 (האגודל והזרת) דרך צידי הרגל עד שהאצבעות שלכם ההורים נפגשות מאחורי העקב.

    כשמסיימים עם ימין עוברים לכף רגל שמאל ועושים את אותה פעולה.

4. במידה והילד שקט ומופנם התנועה תהיה מהעקב לכיוון האצבעות.

    מתחילים מרגל ימין ולוחצים לחיצות סטטיות איטיות במקביל משני צידי כף הרגל.

    מאחורי העקב כשהאצבעות שלכם ההורים נוגעות זו בזו, דרך צידי כך רגל עד קצות הבהונות ה-1 וה-5 (האגודל והזרת)

    כשמסיימים עם ימין עוברים לכף רגל שמאל ועושים את אותה פעולה.

5. מומלץ לעשות רצף של 3 פעמים בכל רגל.

התרגיל עובד עם הזמן יותר ויותר, בדרך כלל רואים על הילד התחלה של שינוי כבר מהיום השלישי.

אתם מוזמנים לכתוב לי שאלות ותגובות אשמח לענות.

יש ילדים (והורים) שזה נושא מאוד רחב אצלם בחיים וכבר שזור בהרבה נושאים נוספים,

ולכן הם צריכים טיפול יותר מקיף כדי לעזור לעצמם.

במידה וזה המצב אצלכם מומלץ ליצור קשר לתהליך טיפולי שמותאם אישית בשילוב כלים של רפלקסולוגיה, דמיון מודרך ותמצית פרחי באך.