אחת הדרכים הנפוצות לקבל כרטיס מהיר אל רגשות האשם מגיעה דרך עשייה בקצב מואץ.
יש משהו בעשייה מהסוג הזה שגורם לנו לא להיות באמת נוכחות, יש איזה נתק שקיים כשאנחנו ב"תקתוק" המשימות שברצוננו להספיק.
כשאנחנו בנתק זה אומר שיש בנו חלק שמנותק מאיתנו ואנחנו לא יכולות לקבל את כל כמות האנרגיה שאמורה למלא אותנו. במקום זה בלי לשים לב אנחנו מתרוקנות.

התגובות שלנו מסמנות לנו שאנחנו מתרוקנות. הכל מפריע לנו, עולה ביקורת על כל דבר קטן והכעס עולה בצורה הדרגתית לעיתים עד חוסר פרופורציה.
ועצם זה שאנחנו לרוב עם הילדים תוך כדי כל המשימות, גורר תגובות שיוצאות קשות יותר ויותר כלפי הילדים.

בדרך כלל כשזה מתחיל אנחנו לא מזהות את זה, או לא נותנות על זה את הדעת ולכן זה מתעצם ונהיה כדור שלג.
מה שעובר עלינו נזרק החוצה והילדים זורקים עלינו בחזרה את מה שהם חווים.
וכך זה ממשיך ונערם כמו כדור שלג.
לכן כשזה מתפוצץ יש אנחת רווחה מסויימת מכיוון שזה מתחיל להתנקות וחוזרת ההסתכלות פנימה, חוזרים לחיבור אלינו.
אך לרוב השקט שאחרי הסערה לא כל כך שקט כי צפה לה האשמה על התגובות.
"כן, היו סיבות אבל התגובה שלי לא עזרה או קידמה שום דבר, קרה ההפך".
וכמו שכולנו יודעות אשמה היא רגש דחוס, מקטין, שיוצר בעיות נוספות.

בשביל להצליח להתרומם כדאי *לבחור* איזה רגש מוביל אותי כאמא ותומך בתגובות שאני כן מאמינה בהם, ואשמה היא בטוח לא הרגש הזה. הדרך הכי מומלצת לא להגיע לשם היא כבר בהתחלה לשנות כיוון.

לכן כשאנחנו מזהות שאנחנו ב"תקתוק" מומלץ לעשות את המשימות שיש לנו עם חיוך על הפנים.
יש משהו בחיוך שמשאיר אותי מחוברת ולא נותן לי לברוח לנתקים וכך אני פחות מתרוקנת.
בעקבות החיוך מופרשים הורמונים יותר תומכים, הנשימה רחבה יותר, וכתוצאה מזה התגובות שלנו מול הילדים מאוזנות יותר וזאת ה-מטרה.
זאת דרך מצויינת להמנע מכדור השלג שנוצר בעקבות: נתק⬅ביקורת⬅כעס⬅פיצוץ⬅אשמה
כי פשוט מזהים כבר בשלב הראשון.

מי שחווה קושי בלנטרל את את אחת התחנות ברצף ורוצה להשתחרר מזה מוזמנת בשמחה.

איבון זמיר 0507622909
מטפלת בילדים והורים
דרך דמיון מודרך, תטא הילינג,
רפלקסולוגיה ופרחי באך

• ציור: אטה זרקא