לפעמים אנחנו כל כך מזוהים עם המתח שאנחנו חושבים שזה מי שאנחנו, זה חלק מאיתנו, ונותנים לו להוביל.
זאת הובלה מסובכת כי התגובות שלנו מרגישות נפיצות.
מי שקרוב אלינו , מי שאנחנו מרגישות חופשיות לידו, חווה את זה מקרוב ובעוצמה, וכאן מתקיימת האירוניה הגדולה.
כי כלפי אותם אנשים שהכי קרובים אלינו (ילדים, בן זוג, ואנחנו ביננו לביננו) היינו רוצים להגיב מתוך סבלנות וליצור איתם חוויות וזכרונות משמחים, ובמקום זה נוצרים מצבים שגרתיים ויומיומיים של מתח וכעסים מצטברים. ולתוך כל המשוואה הזאת מצטרפים לא פעם רגשות האשם לקינוח.
אז מה אפשר לעשות?
קודם כל לכבד את עצמנו מספיק שכרגע אני מתוחה ומותר לי להוריד ממני רשימה בלתי נגמרת של משימות, כי בכל מקרה הדבר החשוב ביותר כרגע הוא להתמלא, מכיוון שהמתח מרוקן אותנו אנרגטית. לאחר שנתמלא כל פעולה ותגובה יהיו מדוייקות יותר וקרובות יותר למי שאנחנו רוצות להיות.
דבר שני לזהות את המתח כמשהו חיצוני ולשחרר את "האחדות" ביננו כדי שתהיה לנו בחירה מודעת עם איזו תכונה אנחנו רוצות "להתאחד" ולפעול מתוכה.
דבר שלישי לדבר את זה. אם הגבנו מתוך המתח הדחוס וזיהינו את זה בזמן אמת, לעצור ולהסביר את עצמנו למי שספג את התגובה (כולל אנחנו עצמנו). שיידעו לא לקחת את הכעס אליהם כביקורת או כרגשות אשם "שבגללם אני ככה".
ביקורת ורגשות אשמה אלה תכונות מקטינות, כואבות, שמאוד מקשות על צמיחה ושמחה.
ברגע שמנתקים מהחוויה את זריקת האשמה והמתח על מי שלידנו ובמקום זה מסבירים את עצמנו, יותר קל שנרגיש באותו הצד ואחד בעד השני. זה משנה את ההרגשה מקצה לקצה.
ככל שנסכים להכניס יותר אהבה עצמית לחיינו, למתח יהיה פחות מקום נגיש להכנס אלינו.
כי בראש ובראשונה הוא פוגע בנו, וכשאנחנו מתרגלים אהבה עצמית, אנחנו לא בוחרים במה שפוגע בנו. והרווח הגדול הנוסף הוא שגם אהבה מדבקת, אז מי שסביבנו יחווה אהבה גם כן.
שיהיה יום מלא באהבה
איבון זמיר – פסיעות קטנות 050-7622909
מטפלת בילדים והורים
דרך דמיון מודרך, תטא הילינג, רפלקסולוגיה ופרחי באך
*********************************************************************************
להרשם לקבלת תכנים למייל הכנסי לכאן
לעמוד הפייסבוק הכנסי לכאן
לערוץ היוטיוב הכנסי לכאן
השאירו תגובה