"אני מבין שרק אם אנקה ממני את העצב העמוק שיש לי על עצמי, אוכל להכניס אליי שמחה, אבל אני לא מסוגל לעשות את זה. זה מה שיש לי, זה מה שמוכר לי, יש משהו שמוזיל את כל התפיסה כלפי מה שעברתי אם אני מנקה ממני את העצב הזה, גם אם זה יוצר בי קורבנות. זה חלק ממני שאני מתנגד לשחרר"
ובנקודה הזאת יש לומר שמותר להיות עצובים כמה שבוחרים, וכל שנותר זה לקבל ולאהוב אותו כמו שהוא, לתת לו להיות בתוך זה, כי כל שינוי שננסה לעשות עכשיו ירגיש כמו מלחמה בתחנת רוח בגלל שמחזיקים חזק וקרוב את הקושי.
אז במקום להלחם פשוט נסכים להרגיש באמת את העצב עד שנרגיש שמגיע לנו יותר טוב מזה, וזה מגיע עם הזמן, זה רק מצריך סבלנות.
וכשמגיעים אל הנקודה הזאת יש מעין נחישות שמצטרפת וגורמת לשינוי להתחולל.
לכן חשוב לראות מתי זאת הנקודה הנכונה לטפל ולנקות את מה שחוסם ופוגע, כי זה מצריך בשלות רגשית לשחרר את מה שהגדיר אותי עד עכשיו, אחרת זה יכול להיות מאוד מתיש.
רק כשנסכים לשחרר "הגדרות המערכת" של "מי אני", נוכל לצאת מהלופ וליצור מציאות שונה, גם אצל הילדים וגם אצלנו ההורים.
איבון זמיר 0507622909
מטפלת בילדים והורים
דרך רפלקסולוגיה, דמיון מודרך, תטא הילינג ופרחי באך
לעמוד הפייסבוק:https://www.facebook.com/yvonne.zamir
לערוץ היוטיוב: https://www.youtube.com/channel/UCuQ3UqbR9Unef23dD5lv0rg
לקבלת תכנים ישירות למייל הרשמו כאן: https://lp.vp4.me/fm4a
ציור: אטה זרקא
השאירו תגובה