אם תגעו בי זה ירגיש קרוב מדי.
אם תדברו אליי זה ירגיש צועק מדי.
אם תעזבו אותי בשקט זה ירגיש מפחיד מדי.
אם לא תבינו אותי זה יכעיס מדי.
זאת מן תקופה כזאת שהכל בה מרגיש "מדי".
לאנשים רגישים התקופה הזאת מרגישה כמו "הצפה אחת גדולה", מעין תחושה שהם כל הזמן על הקצה, קשה למצוא איזון רגשי ופיזי.
זאת באמת תקופה שגדושה בקצוות (שמחה ועצב, חום וקור, חופש ועומס…), והיא לא קלה לעיכול.
אמורים לחזור לשגרה, ועל פניו זה מבורך, רק שמי שהוא רגיש מאוד יכול להרגיש שהמעבר "חד מדי".
מומלץ לקחת את הזמנים האלה כתקופת הסתגלות מחודשת. זה מקל על כולם.
גם על מי שמצפה שדברים יחזרו לסידרם, וגם על מי שמצפים ממנו והוא מרגיש שהוא לא עומד בציפיות.
כי בהסתגלות יש סינון מה חשוב לי ואני אשתדל שיצליח ומה לא בשבילי עדיין, עד שבהדרגה מצליחים להכיל יותר.
אז אם אתם מרגישים שהאוירה בבית היא "על הקצה" קחו אויר, תהיו גמישים עם עצמכם ועם מי שמבקש גמישות (גם אם זה ללא מילים).
תדעו שרגשות עודפים כדאי לפרק כדי שיתפנו והמיכל שלנו יוכל להכיל יותר דרך בכי, צחוק, ריקוד, שירה, להרביץ לכרית או כל דבר אחר שעובד לכם.
ותבחרו בינכם לבינכם שערך התמיכה הוא שמוביל אתכם קדימה כדי להרגיש יציבות.
איבון זמיר – פסיעות קטנות
מטפלת בילדים והורים
דרך דמיון מודרך, תטא הילינג, רפלקסולוגיה ופרחי באך
050-7622909
ציור: אטה זרקא
*************************************************************************************************************
לקבלת תכנים ישירות למייל הרשמו כאן
לעמוד הפייסבוק הכנסו לכאן
לעמוד היוטיוב הכנסו והרשמו כאן
השאירו תגובה