בכולנו יש צורך עמוק ובסיסי שיראו אותנו באמת.

לא כי הצד השני צריך או מחוייב, אלא משום שהצד השני באמת בוחר לראות. שזה ירגיש אמיתי ואוהב.

כשאנחנו מרגישים שרואים אותנו כמו שאנחנו עכשיו, ומכירים ברגשות שלנו ללא שיפוט, זה מביא איתו תחושה מאוד מרוככת.

כל הסיפור הפנימי שסיפרנו לעצמנו על כמה אנחנו לא מובנים, בודדים, לא מוערכים, כמה זה מכעיס או מתסכל וכל דבר נוסף שגורם לנו להרגיש מתוחים ונוקשים, פתאום מתרכך.

תחשבו על ילד שכועס וצועק או נפגע – אם נגיע אליו ונשב לידו, נסתכל עליו בעיניים רכות ונראה שהוא חשב שתקפו אותו או האשימו אותו, הרגיש שאולי אפילו "חיפשו אותו כי רגילים להאשים אותו", יכול להיות שהרגיש בודד ושלא רוצים להיות איתו.

נוכל לחבק אותו באמת לא כי צריך, נוכל לתת לו לבטא את אותן תחושות ולדבר על הדברים כך שירגיש שלא רואים רק את התגובה אלא גם את הסיבה לתגובה.

ואם נחשוב על אשה שמרגישה תשושה ושהכל עליה (התקתוק של הבית, המענה לצרכים של הילדים, העבודה והלימודים וכל מה שנילווה), ובערב היא נפגשת עם בעלה ויש בה רצון עמוק שהוא ירצה להיות איתה, לשבת איתה ולשאול לשלומה, שיתעניין איך עבר עליה היום, להקשיב לרחשי ליבה באמת.

לא כי הוא צריך, אלא כי הוא באמת מבין שהיא בכמה מקומות במקביל בשביל לתת מענה להכל ולא פעם זה בא על חשבונה, והוא רוצה להיות שם בשבילה, כי היא חשובה לו.

וכשזה לא קורה יכול להצטבר כעס שקט של: "איך הוא לא רואה", "לא אכפת לו", "אני לבד", עצב על עצמה מצטרף לפעמים ובשלב מסויים מגיעה התגובה הכועסת בעקבות מקרה ארעי ולא מתוכנן שאוסף לתוכו את הכעס שהצטבר.

כך או כך אם מסתכלים רחב, מבינים שיש את זה בכולנו, וכדאי לשנות את התחושה שגורמת לכל אותו סיפור פנימי שאנחנו מספרים לעצמנו, אז התגובה שלנו תהיה יותר מרוככת.

יחס אישי בדר"כ משנה את אותה תחושה די מהר ואת פני התמונה באופן דרמטי, נוצרת תחושת קירבה שמוצאת את מקומה, מכיוון שאנחנו מרגישים שרואים אותנו באמת! ואותו צורך בסיסי מקבל מענה.

אנחנו לא שמים לב שהמציאות שאנחנו חיים זאת הוכחה שביקשנו לעצמנו שתחזק את צידקתנו.

ואפשר אחרת, אפשר לבחור במציאות בהזמנה מיוחדת, מעין תיאום ציפיות בינינו לבין הצד השני של זמן אישי שבו משתפים, פורקים את שעל ליבנו, מתמלאים באהבה ותחושת הערכה כי אני לא מחכה שייראו אותי אני יוצר מציאות שרואים אותי, וזה מוביל לתגובות שונות לחלוטין ביום יום.

מומלץ בחום ליצור זמן אישי כחלק מן השגרה, זה עושה פלאים למערכות יחסים בבית ולמערכת יחסים של כל אחד עם עצמו.

ציור: אטה זרקא

איבון זמיר – פסיעות קטנות

מטפלת בילדים והורים

דרך דמיון מודרך, תטא הילינג, רפלקסולוגיה ופרחי באך

050-7622909

**********************************************************************

לקבלת תכנים ישירות למייל הרשמו כאן

לעמוד הפייסבוק הכנסו לכאן

לערוץ היוטיוב הכנסו והרשמו כאן