כשהייתי ילדה, בסביבות גיל 4-5, היה לי חלום שחזר על עצמו.

בחלום אני משחקת עם אריה. צוחקת ומטפסת עליו. רוכבת עליו וחווה תחושת אושר עילאי, מלאה בשמחת חיים ותחושת ביטחון.

פתאום דודה שלי צועקת אליי מרחוק: "מה את עושה? הוא יטרוף אותך! הוא מרושע ואכזר.

בשבריר שנייה כל האושר הפך לפחד קיומי רק כי מישהו אמר לי שאני צריכה לפחד, למרות שזה הרגיש בטוח לחלוטין.

התחלתי לרוץ, לברוח, וכשהסתכלתי לאחור על האריה הוא פתאום נראה לי אכזר ומפחיד.

באותו רגע הוא קפץ וטרף את דודתי ואני התעוררתי.

אמנם זה חלום והוא קצת קיצוני, אבל בהחלט היו לא מעט מצבים שהקשבתי בתור ילדה למבוגר האחראי שהדגיש להזהר או להמנע ממשהו בגלל הפחדים שלו.

והאריה שמסמל פה תכונות מלאות בבטחון וחיבור לחיים הוא מדד טוב לבדוק כמה אני נותנת לזה מקום אצלי.

עם השנים החלום חלף ואיתו הרבה תחושות שחוויתי בחופש מושלם בחלום.

כשויתרתי על האריה בלי לשים לב, ויתרתי על האושר העילאי, תחושת העוצמה, הידיעה שאני בטוחה, חיבור עמוק לשמחה ולחיוניות.

כשגדלתי התחלתי לחפש את אותן תחושות מלאות חופש ולנקות פחדים שאספתי בלי לקשר שפעם הכל היה אצלי.

לפני כמה שנים קראתי את הספר "להיות פרפר" של עמוס צור, והוא מתחיל את הספר עם הפרפר שהיה איתו פעם בדמיונו כילד והוא שכח ממנו, ועל החזרה אליו בבגרות.

החלטתי לעשות תהליך דומה עם האריה שלי.

גיליתי אותו כלוא, חלש, חשוך ומפוחד ובחרתי בו מחדש. תוך כדי תנועה הוא התחזק וככל שהתחזק אני זיהיתי שאני חווה ביום יום יותר הגשמה ושמחה.

זה נכון שאפשר לנתח את החלום ולקשר אותו לילדה שהייתי בסביבה שהייתי אבל זה לא העיקר.

אז למה אני מספרת את כל זה?

כי היו לנו כל מיני מצבים בילדות שמישהו שאנחנו סומכים עליו אמר לנו משהו, ובשבריר שנייה שינה לנו את תחושת הבטחון הפנימי, ניתק אותנו מהידיעה העמוקה שבנו או ניתק אותנו מהשמחה שבנו רק כי הוא היה ממש נחוש שהוא צודק, ובלי לשים לב אנחנו עושים את זה לילדים שלנו לא פעם.

"תזהר! אל תיקח סיכון" – כשללמוד לקחת סיכונים זאת מיומנות חשובה והכרחית לחיים.

"תזהר! אל תרוץ, אתה תיפול!" – כשילד באופן טבעי רץ עם שמחה ומשתפר בריצה תוך כדי נסיון כמו בכל דבר.

"תזהר! אל תתמסר בקלות" בגיל בוגר יותר – כשהתמסרות משקפת את החיבור הקסום גם ללב שלי לא רק ללב של מי שמולי. זה מוביל לסגירות גם ביני לביני.

אלה דוגמאות למשפטים שמסבירים למה אנחנו גדלים להיות מי שאנחנו עם תחושת החוסרים המסויימת שמלווה אותנו.

ואפשר אחרת… אפשר להתחבר לאנרגיה הראשונית שקיימת אצל הילד הפנימי שבי ולתת לה את הבמה כי זאת אנרגיה שבדר"כ לא טועה. יש בה אמת מופלאה, לא הגיונית בעליל לפעמים אבל עובדת, ומחברת אותנו אל המהות הפנימית שלנו שלתמיד תרצה לפרוח.

ציור: אטה זרקא

***********************************************************************************************

איבון זמיר – פסיעות קטנות

מטפלת בילדים והורים

דרך דמיון מודרך, תטא הילינג, רפלקסולוגיה ופרחי באך

050-7622909

לקבלת תכנים במייל לחצו כאן

לעמוד הפייסבוק לחצו כאן

ליוטיוב לחצו כאן