בזמן האחרון יש לי כל מיני שיחות על חופש. וחופש זה עניין..

כבר הלכתי דרך משמעותית אליו ונראה שהדרך שלפניי קוראת לי לצעוד בה עוד ועוד, והמסקנה העקרית שלי בינתיים היא ש"החופש להיות אני" זה משהו שקל להגיד שרוצים, אבל לא בטוח שהרבה אנשים ממש יודעים ומכירים  מי הם, אם הם מורידים את כל ה"כובעים" שלהם – אז מה נשאר?

איך אפשר להיות בחופש כשאני כבולה לתפקיד של כל "כובע"? ואיך אני יכולה לזהות מה נשאר אחרי שאני מנקה את הכל?

בכל "כובע" יש את המהות שלו, התדמית שלו, התפקוד שלו והמשמעות שלו – אם אני מוותרת על כל זה, מה יישאר ממני? אני כבר לא אהיה משמעותית.

ואם אני לא משמעותית, אז לא ייראו אותי או לא יעריכו אותי.

ואם לא ייראו או יעריכו אותי אז אני כלום.

וכלום זה הכי מפחיד להיות.

כמובן שזאת רק דוגמא לשרשרת אמונות שלא קרובות לאמת.

בסופו של דבר, דווקא שם, במקום שמרגיש לנו הכי ריק,

זה המקום הנקי ביותר שנמצא מכל הדעות הקדומות שלנו על עצמנו

והמקום הנקי ביותר מהתחייבויות שמרחיקות אותנו מאיתנו.

שם נמצא את האמת שלנו,

נגלה את מלוא העוצמה שבנו,

נמצא את הביטוי העמוק בתוכנו שרוצה לצאת החוצה

ונרגיש אהבה מוחלטת וטהורה – וזה החופש להיות אנחנו!

משם אנחנו נזרח למרחקים וזה יהדהד לכל ה"כובעים" שיש לנו.

פתאום כל כמיהה לחופש שחשבנו שנמצא בחוץ, כל הרגשה שהחופש תלוי במשהו מתגמדת, כי חופש זאת תחושה פנימית לחלוטין. לפעמים חמקמקה וצריך לעשות אליו מסלול מחודש, אבל לתרגל נאמנות לחופש להיות אני, זה אחד הדברים שהכי מניבים פירות משמחים.

ותחשבו לרגע איזה מדהים זה יהיה אם נלמד את הילדים שלנו לתרגל מגיל צעיר להיות בחופש פנימי?! הם יגדלו עם מימוש פוטנציאל אדיר!

שווה להוות עבורם דוגמא

ציור: אטה זרקא

איבון זמיר – פסיעות קטנות

מטפלת בילדים והורים

דרך דמיון מודרך, תטא הילינג, רפלקסולוגיה ופרחי באך

050-7622909

***********************************************************************

להרשם לקבלת תכנים למייל הרשמו כאן

לעמוד הפייסבוק הכנסו לכאן

לעמוד היוטיוב הכנסו והרשמו כאן