*מתנה – להתגלגל בדשא*
דמיון מודרך שאפשר לעשות ב2 דרכים שונות:
1. עם הילד הפנימי שבתוכנו
2. עם הילד שלנו. לשבת איתו לזמן איכות של דמיון ונשימה.
*למי שמעדיף להקשיב לקובץ מושמע – אני מצרפת קישור בסוף הפוסט.
כבר כתבתי בעבר לא פעם על הילדים שלנו ועל כמה הקשר איתם מושפע ומונע מהילד הפנימי שבתוכנו.
אז הפעם זאת מתנה, שכל מי שרוצה יכול לבחור ולהעניק לעצמו במספר דקות ולתת מקום לאהבה אליו פנימה או לילד שלו.
זה תהליך להתקרבות מתוך ניקוי והתחדשות בצורה חוויתית.
תהנו
נגיע לשביל ונראה שהוא מוביל לראש גבעה גבוהה.
כל האזור מלא בדשא, במעלה הגבעה, בראש הגבעה ובמורד הגבעה מהצד השני.
זה דשא נעים ורך, ירוק עם ריח של התחדשות, נקי מכל פסולת או ריסוס, טבעי וכיפי.
נוף פתוח ופותח נשימה, שמש נעימה מעלינו.
נראה את הילד לידנו ונשאל אותו אם הוא רוצה לטייל איתנו.
נרגיש את הדשא בכפות רגלינו היחפות עוטף אותן ונכנס בין האצבעות.
נעלה אל ראש הגבעה, נראה שעם כל צעד שאנחנו עולים משהו ישן שכובל אותנו למחשבה או הרגשה שפוגעת בנו מתפורר מאיתנו ואנחנו ממשיכים להתקדם בלעדיו.
כשמגיעים לראש הגבעה אנחנו הבוגרים מסתכלים לילד בעיניים מחייכות ואומרים לו שהכל פתוח סביבנו ונוכל לצעוק צעקה חזקה ומשחררת כך שכל מה שמבקש לצאת יוכל לצאת עם אותה צעקה – ונראה איך אנחנו לוקחים ביחד נשימה עמוקה וצועקים.
כשמסיימים יש איזו התרגשות מהריקון שהגיע ומההתמלאות שהביא איתו, של אור חדש ונשימה נינוחה.
יורדים אל גובה הילד ושואלים אותו אם הוא רוצה להתגלגל על הדשא במורד הגבעה וכשהוא מהנהן נשכבים ומתגלגלים.
מרגישים איך הגלגול סוחט מגבולות הגוף שלנו את כל מה שהצטבר שם וגרם למתח.
נרגיש את המהירות שמתגברת ומעלה בנו ובילד צחוק משוחרר.
נרגיש את החיבור המחודש שקורה מעצמו מעצם יצירת חוויה משותפת חדשה.
נחזור ונתגלגל כמה שנרצה.
כשמסיימים נעמד ונפרוש ידיים לצדדים ונראה את הילד רץ אלינו לחיבוק בוטח ובטוח, מלא באהבה.
נחבק אותו קרוב ונרגיש אותו מחבק אותנו בחזרה.
נלחש לו שהוא הכי בעולם בשבילנו ונרגיש איך הוא נושם את המילים האלה פנימה.
וכשמוכנים הולכים יד ביד חזרה אל השביל שמוביל אותנו לכאן ועכשיו.
תודה ליאיר רדאה על התמונה היפה מהמטיול לדרום אמריקה אי שם בזמן
השאירו תגובה